<h1>ספר השותפות והעיסקא לרבינו שמואל הכהן ריש מתיבתא</h1>
<h2>דף מב:</h2>
השער החמשה עשר העוסק באופני השבועה שחלה על אחד השותפים נגד חברו. ונאמר שהשבועות שחלות על השותף נגד שותפו תהיינה על שתי דרכים. הדרך הראשונה, היא השבועות שחלות על כל אחד מהם נגד חברו במה שאין לו שייכות לשותפותם, ואין כונתנו בזה הספר לבאר את זה מפני שהוא שייך לספר השבועות. והדרך השניה, היא השבועות שחלות על כל אחד מהם נגד חברו במה ששייך לשותפותם ונאמר ששבועותיהם חלות בזה בשלושה אופנים. האופן הראשון הוא שבועת השותף לשותפו בטענות מוגבלות כגון שטען אחד מהם שהפקיד (אצל שותפו) ממון מוגבל שהוא (ר"ל שותפו) לבדו השתמש בו בשעה שאין לו עדים עליו וזהו ג"כ כגון שטען שאבד ממון השותפות כלו או מקצתו ע"י אסון שאיננו חייב לשלם, כגון שבורה מתה ושבויה ביחוד בשעה שאין לו עדים על אמתת דבריו אז ישבע על ישרו בזה. ומה שמודה על זה הם שני מאמרים לקדמונינו אשר אחד מהם [כולל] השני. המאמר הראשון הוא דבריהם [ב"ב מ"ב ע"ב], אמר שמואל השותפים מחזיקים זה על זה ומעידין זה לזה ונעשים שומרי שכר זה לזה. והמאמר השני הוא דבריהם [שבועות מ"ט ע"א], נושא שכר והשוכר נשבעין על השבר ועל השבויה ועל המתה ומשלמין את הגנבה ואת האבדה. והאופן השני הוא שבועת השותף לשותפו על החשד וטענת הרמאות מפני שהיא (ר"ל השבועה) חלה עליו כנגדו רק לפני החלוקה מדבריהם במשנה [שבועות מ"ה ע"א], ואילו נשבעים שלא בטענה השותפים והעריסים והאפוטרופסים והאשה הנושא' ונותנת בתוך הבית ובין הבית אמר מה אתה טוענינו רצוני שתשבע לי חייב. וכבר פירשו זה קדמונינו בתלמוד בדבריהם [שבועות מ"ח ע"ב] ואילו נשבעין שלא בטענה אטו בשופטני עסיקינן הכי קאמ' ואילו נשבעין שלא בטענת ברי אלא אפילו בטענת שמא ואין בין כל הנשבעים מי שחלות עליו שבועות על החשדות ו(טענות) הרמאות אלא אלה החמשה הנזכרים בזאת ההלכה והם מצוינים מן ההלכה האחרת ר"ל דבריהם [שבועות מ"ב ע"ב], אין נשבעין אלא על דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין. אבל שאר הנשבעים נשארים בכלל זאת ההלכה ושתי השבועות האלה בלתי שכיחות הן. והאופן השלישי כשחלה טענת השותף לשותפו על טענת חשד ורמאות אחרי החלוקה ע"י גלגול ואם חלה עליו שבועה מצד אחד אז יש לו הרשות להשביעו על הרמאות בשותפות ואם לא חלה עליו שבועה כנגדו מצד אחר לא תחול עליו כנגדו שבועה כשהיא לעצמה, מדבריהם [שבועות מ"ח ע"א], חלקו השותפים והעריסים אין יכול להשביעם נתגלגלה עליו שבועה ממקום אחר מגלגלין עליו את הכל. ואמרו בתלמוד [שבועות מ"ח ע"ב] איבעיא להו מהו לגלגל שבועה על השותפין והעריסין לאחר שחלקו מדרבנן. תא שמע לוה מבעל הבית מעות ערב שביעית ולמוצאי שביעית נעשה לו שותף או עריס אין מגלגלין דאתאי שביעית ואפקעתה הא בשאר שני שבוע מגלגלין, ואמרינן בסופה אלא לאו שמע מינה מגלגלין שבועה על שותף ועריס מדרבנן ואף על גב דחלקו שמע מינה.
<h2>דף מד:</h2>
והדרך החמישי הוא שהבעל דין שנשבע להשותף דראשון אמנם פוטר א"ע מן השותף השני על ידי שבועתו לראשון אם לא הביא השותף השני ראיה שהבע"ד שנשבע איננו מי ששבועתו נאמנת אבל אם הביא עליו ראיה שהיה חשוד על השבועה בזמן השבעו לשותף הראשון איננו פוטר א"ע על ידה מן השותף השני, והשותף השני יש לו הזכות ליטול ממנו מה שהוא טוען כנגדו מן הממון לעצמו בשבועתו אם לא היה הוא ג"כ חשוד על השבועה. וראיה על זה מדבריהם [שבועות מ"ד ע"ב] ושכנגדו חשוד על השבועה כאיזה צד אחד שבועת העדות ואחד שבועת הפקדון ואפילו שבועת שוא. היה אחד מהם משחק בקוביא ומלוה ברבית ומפריח יונים וסוחר שביעית שכנגדו נשבע ונוטל. היו שניהם חשודים חזרה שבועה למקומה דברי ר' מאיר ר' יוסי אומר יחלוקו. ומה שמורה על אמתת מה שהקדמנוהו מן חמשת הדרכים האלה שהזכרנום הם דברי קדמונינו [כתובות צ"ד ע"א] אמ' רב הונא הני תרי אחי ותרי שותפי דאית להו דינא בהדי חד וקדים חד מיניהו תבעיה, לא מצי אידך הדר תבע ליה אי לא שליחותיה עבד. איקלע רב נחמן לסורא עול לגביה רב חיסדא ורבה בר רב הונא שילוהו כי האיי גונא מאי אמר להו מתניתין היא הראשונה נשבעת לשניה ושניה [לשלישית ושלישית] לרביעית ואילו ראשונה לרביעית לא קא תאני מא טעמא לאו משום דשליחותיה עבד במי דאמי התם שבועה לאחד שבועה למאה הכא מצי אמר ליה אי הואי אנא הוה טעיננא טפי. ולא אמרן אילא דליתיה במאתא אבל הוה איתיה במאתא איבעיא ליה למתא. והדרך השניה היא שכשנזדמנה שבועת הבעל דין לשותף הראשון בדרכים מיוחדים איננו פוטר א"ע על ידה מן תביעתו של השותף השני. ואלה הדרכים הם הפך חמשת הדרכים הראשונים וזה שטענת השותף השני איננה טענת השותף הראשון מפני שהוא תובע ממנו זולת מה שתבע ממנו שותפו או שיהיה לו סימן ברור בטענתו שהיה נעדר מן המקום שתבעו בו שותפו בעת תביעתו או שהיה נמצא בו באותו הזמן אבל אחר לבוא מפני מניעה גלויה או שהיו לו עדים שחייב לו הבע"ד ממון או שמודה במה שחייב לו ממון או שיביא השותף השני ראיה על בעל דינו שנשבע לשותפו שהיה בזמן השבעו לשותפו חשוד על השבועה, הנה, תהיה תביעת השותף השני באיזה דרך מן הדרכים האלה שתהיה, הבע"ד הנשבע לשותף הראשון איננו פוטר א"ע ע"י שבועתו אליו, וכבר הבאנו ראיה על זה במה שקדם מדברינו. ואם תבע איש מאחד השותפים מחיר איזו סחורה וטען שמכרה לו לשותפות והשותף כופר בזה ואומר לא קניתי ממנו כלום ואין לו עדים כנגדו על זה אז על הבע"ד להשביע כל אחד מן השותפים על טענותו זאת. אבל הענינים שהוא משביע עליהם כל אחד מהם שונים הם, והוא שאם טען שעשה את המקח וממכר עם אחד מהם מבלי השני אז מי שטען (הטוען) כנגדו שעמו לבדו עשה המו"מ ישבע בהחלט שלא קנה ממנו כלום ואין לו בידו ולא כנגדו מה שטען עליו ואפילו כל שהוא, והשני ישבע שלא ידע שהיתה לו כנגדו איזו תביעה ואפילו כל שהיא כלל. ואמנם חייב מי שטען (הטוען) כנגדו שרק עמו לבדו עשה המו"מ להשבע בהחלט מפני שטען כנגדו מעשה שעשה בעצמו והשני נשבע על ידיעתו מפני שטען כנגדו מעשה שעשה אחר ואנחנו נביא כיוצא בו בספר השבועות בעזרת השם. אח"כ נאמר שאין זה הטלת שבועה על דבר טענה אחת מפני שטענתו כנגד כל אחד מהם שונה היא מטענתו כנגד האחר וכל אחד מהם הוא בעל דין בפני עצמו וזה כאיש שתבע משני אנשים איזו תביעה שהרשות לו להשביע כל אחד מהם על תביעתו. ואם טען הטוען ששניהם יחדו עשו המו"מ הרשות לו להשביע שניהם יחדו בהחלט מפני שכל אחד מהם נשבע על מעשה שעשה בעצמו לא על מעשה שעשה אחר, והשבועה בכל הטענות השייכות אל השתופים ממה ששייך אל השותפות נוהגת על (הדרך) שהקדמנו. אבל השבועות המוטלות על אחד מן השותפים לבדו מבלי שותפיו (האחרים) הן השבועות הבאות על הטענות שאין להן שייכות עם השתפות וזה כחוב המיוחד לו לבדו וכיוצא בו.
<h2>דף מה.</h2>
השער החמשה עשר העוסק באופני השבועה שחלה על אחד השותפים נגד חברו. ונאמר שהשבועות שחלות על השותף נגד שותפו תהיינה על שתי דרכים. הדרך הראשונה, היא השבועות שחלות על כל אחד מהם נגד חברו במה שאין לו שייכות לשותפותם, ואין כונתנו בזה הספר לבאר את זה מפני שהוא שייך לספר השבועות. והדרך השניה, היא השבועות שחלות על כל אחד מהם נגד חברו במה ששייך לשותפותם ונאמר ששבועותיהם חלות בזה בשלושה אופנים. האופן הראשון הוא שבועת השותף לשותפו בטענות מוגבלות כגון שטען אחד מהם שהפקיד (אצל שותפו) ממון מוגבל שהוא (ר"ל שותפו) לבדו השתמש בו בשעה שאין לו עדים עליו וזהו ג"כ כגון שטען שאבד ממון השותפות כלו או מקצתו ע"י אסון שאיננו חייב לשלם, כגון שבורה מתה ושבויה ביחוד בשעה שאין לו עדים על אמתת דבריו אז ישבע על ישרו בזה. ומה שמודה על זה הם שני מאמרים לקדמונינו אשר אחד מהם [כולל] השני. המאמר הראשון הוא דבריהם [ב"ב מ"ב ע"ב], אמר שמואל השותפים מחזיקים זה על זה ומעידין זה לזה ונעשים שומרי שכר זה לזה. והמאמר השני הוא דבריהם [שבועות מ"ט ע"א], נושא שכר והשוכר נשבעין על השבר ועל השבויה ועל המתה ומשלמין את הגנבה ואת האבדה. והאופן השני הוא שבועת השותף לשותפו על החשד וטענת הרמאות מפני שהיא (ר"ל השבועה) חלה עליו כנגדו רק לפני החלוקה מדבריהם במשנה [שבועות מ"ה ע"א], ואילו נשבעים שלא בטענה השותפים והעריסים והאפוטרופסים והאשה הנושא' ונותנת בתוך הבית ובין הבית אמר מה אתה טוענינו רצוני שתשבע לי חייב. וכבר פירשו זה קדמונינו בתלמוד בדבריהם [שבועות מ"ח ע"ב] ואילו נשבעין שלא בטענה אטו בשופטני עסיקינן הכי קאמ' ואילו נשבעין שלא בטענת ברי אלא אפילו בטענת שמא ואין בין כל הנשבעים מי שחלות עליו שבועות על החשדות ו(טענות) הרמאות אלא אלה החמשה הנזכרים בזאת ההלכה והם מצוינים מן ההלכה האחרת ר"ל דבריהם [שבועות מ"ב ע"ב], אין נשבעין אלא על דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין. אבל שאר הנשבעים נשארים בכלל זאת ההלכה ושתי השבועות האלה בלתי שכיחות הן. והאופן השלישי כשחלה טענת השותף לשותפו על טענת חשד ורמאות אחרי החלוקה ע"י גלגול ואם חלה עליו שבועה מצד אחד אז יש לו הרשות להשביעו על הרמאות בשותפות ואם לא חלה עליו שבועה כנגדו מצד אחר לא תחול עליו כנגדו שבועה כשהיא לעצמה, מדבריהם [שבועות מ"ח ע"א], חלקו השותפים והעריסים אין יכול להשביעם נתגלגלה עליו שבועה ממקום אחר מגלגלין עליו את הכל. ואמרו בתלמוד [שבועות מ"ח ע"ב] איבעיא להו מהו לגלגל שבועה על השותפין והעריסין לאחר שחלקו מדרבנן. תא שמע לוה מבעל הבית מעות ערב שביעית ולמוצאי שביעית נעשה לו שותף או עריס אין מגלגלין דאתאי שביעית ואפקעתה הא בשאר שני שבוע מגלגלין, ואמרינן בסופה אלא לאו שמע מינה מגלגלין שבועה על שותף ועריס מדרבנן ואף על גב דחלקו שמע מינה.
<h2>דף מח:</h2>
השער החמשה עשר העוסק באופני השבועה שחלה על אחד השותפים נגד חברו. ונאמר שהשבועות שחלות על השותף נגד שותפו תהיינה על שתי דרכים. הדרך הראשונה, היא השבועות שחלות על כל אחד מהם נגד חברו במה שאין לו שייכות לשותפותם, ואין כונתנו בזה הספר לבאר את זה מפני שהוא שייך לספר השבועות. והדרך השניה, היא השבועות שחלות על כל אחד מהם נגד חברו במה ששייך לשותפותם ונאמר ששבועותיהם חלות בזה בשלושה אופנים. האופן הראשון הוא שבועת השותף לשותפו בטענות מוגבלות כגון שטען אחד מהם שהפקיד (אצל שותפו) ממון מוגבל שהוא (ר"ל שותפו) לבדו השתמש בו בשעה שאין לו עדים עליו וזהו ג"כ כגון שטען שאבד ממון השותפות כלו או מקצתו ע"י אסון שאיננו חייב לשלם, כגון שבורה מתה ושבויה ביחוד בשעה שאין לו עדים על אמתת דבריו אז ישבע על ישרו בזה. ומה שמודה על זה הם שני מאמרים לקדמונינו אשר אחד מהם [כולל] השני. המאמר הראשון הוא דבריהם [ב"ב מ"ב ע"ב], אמר שמואל השותפים מחזיקים זה על זה ומעידין זה לזה ונעשים שומרי שכר זה לזה. והמאמר השני הוא דבריהם [שבועות מ"ט ע"א], נושא שכר והשוכר נשבעין על השבר ועל השבויה ועל המתה ומשלמין את הגנבה ואת האבדה. והאופן השני הוא שבועת השותף לשותפו על החשד וטענת הרמאות מפני שהיא (ר"ל השבועה) חלה עליו כנגדו רק לפני החלוקה מדבריהם במשנה [שבועות מ"ה ע"א], ואילו נשבעים שלא בטענה השותפים והעריסים והאפוטרופסים והאשה הנושא' ונותנת בתוך הבית ובין הבית אמר מה אתה טוענינו רצוני שתשבע לי חייב. וכבר פירשו זה קדמונינו בתלמוד בדבריהם [שבועות מ"ח ע"ב] ואילו נשבעין שלא בטענה אטו בשופטני עסיקינן הכי קאמ' ואילו נשבעין שלא בטענת ברי אלא אפילו בטענת שמא ואין בין כל הנשבעים מי שחלות עליו שבועות על החשדות ו(טענות) הרמאות אלא אלה החמשה הנזכרים בזאת ההלכה והם מצוינים מן ההלכה האחרת ר"ל דבריהם [שבועות מ"ב ע"ב], אין נשבעין אלא על דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין. אבל שאר הנשבעים נשארים בכלל זאת ההלכה ושתי השבועות האלה בלתי שכיחות הן. והאופן השלישי כשחלה טענת השותף לשותפו על טענת חשד ורמאות אחרי החלוקה ע"י גלגול ואם חלה עליו שבועה מצד אחד אז יש לו הרשות להשביעו על הרמאות בשותפות ואם לא חלה עליו שבועה כנגדו מצד אחר לא תחול עליו כנגדו שבועה כשהיא לעצמה, מדבריהם [שבועות מ"ח ע"א], חלקו השותפים והעריסים אין יכול להשביעם נתגלגלה עליו שבועה ממקום אחר מגלגלין עליו את הכל. ואמרו בתלמוד [שבועות מ"ח ע"ב] איבעיא להו מהו לגלגל שבועה על השותפין והעריסין לאחר שחלקו מדרבנן. תא שמע לוה מבעל הבית מעות ערב שביעית ולמוצאי שביעית נעשה לו שותף או עריס אין מגלגלין דאתאי שביעית ואפקעתה הא בשאר שני שבוע מגלגלין, ואמרינן בסופה אלא לאו שמע מינה מגלגלין שבועה על שותף ועריס מדרבנן ואף על גב דחלקו שמע מינה.
